מה המשותף לאריחים, כלים וקישוטים, בגדים ואביזרים, טקסטיל לבית, אומנות רחוב ואומנות מתקופת תור הזהב של הולנד? התשובה: דלפט-בלו! מתי התחילו לייצר דלפט-בלו בהולנד ולמה? איך תבדילו בין החיקוי לדבר האמיתי? מי קיבל השראה מהדלפט-בלו? כל זאת ועוד, בכתבה שלפניכם.
מהו דלפט בּלָאוּ?
אחד הסמלים המוכרים ביותר של הולנד הם האריחים, הכלים והמיניאטורות עם עיטורים (בעיקר) בצבע כחול על רקע לבן. בוודאי ראיתם אותם בשווקים ובחנויות המזכרות, חלקם חפצים מקוריים ויקרים וחלקם חיקויים זולים. בהולנדית הם נקראים דלפט בלאוּ Delft Blauw באנגלית דלפט-בלו או Delftware ובעברית דלפט כחול, ואלו הם כלי חרס המיוצרים בדרך מיוחדת בעיקר בעיר דלפט.
מחרסינה סינית לחימר הולנדי
במהלך המאה ה-17, שיא תקופת תור הזהב של הולנד, סוחרי חברת הודו המזרחית ההולנדית (VOC) ייבאו אל הולנד, בין השאר, כלי חרסינה (פורצלן) עדינים מסין. הפופולריות של מוצרים מהמזרח הרחוק היתה גדולה והביקוש לכלי החרסינה הסינים עלה. ביקוש גבוה והיצע נמוך ביחד עם מוצר עדין שמיובא מהמזרח הרחוק זו נוסחה למחיר גבוה, ולכן רק העשירים ביותר יכלו להרשות לעצמם לרכוש את כלי החרסינה הסינים.
ההולנדים הבינו את הפוטנציאל העסקי והכלכלי בייצור חיקויים למוצרי החרסינה הסינים ולכן הם החלו לייצר ייצור מקומי עם חומרי גלם מהסביבה. במקום שימוש בחרסינה (פורצלן) כמו הסינים, ההולנדים השתמשו בחימר (קרמיקה) שנכרה באזור וטכניקת הציור והשריפה הותאמה לחימר.
אריחי דלפט-בלו מגינים על רצפת העץ למרגלות אח עצים | צילום: © ענבל טור-שלום
למה דלפט ומדוע כחול?
במאה ה-16 דלפט היתה עיר מובילה בארצות השפלה, עיר שהתהדרה בחומת הגנה והיתה מקום מושבו של ווילם ואן אוֺרַנְיֶה, שבאותה תקופה הנהיג את המרד ההולנדי כנגד הכיבוש הספרדי. בנוסף, לגילדת הקדרים של סנט לוק היה סניף בדלפט ולכן כאשר קדרים מאנטוורפן ברחו מהאינקוויזיציה הספרדית, באופן לא מפתיע הם התיישבו בעיר. הקדרים מאנטוורפן הביאו איתם סגנון ציור מעודן יותר ושימוש בחימר שונה כך שהמוצר הסופי נראה יותר דומה לחרסינה הסינית עם רקע לבן וציורים בכחול. מוצרי הדלפט-בלו הראשונים היו קישוטים לבית, צלחות וגם אריחים.
אריחים וציורים
באריחי הדלפט-בלו השתמשו לחיפוי חלקים פנימיים בבתים שנבנו בתקופת תור הזהב של הולנד, לדוגמה במטבח מאחורי משטח העבודה, למרגלות אח עצים ועוד. אחד מהג'אנרים של ציורי תור הזהב של הולנד הוא סצנות ביתיות ולכן ניתן כמובן לראות אריחי דלפט-בלו בציורים אלו, לדוגמה בציורו המפורסם של יוהאנס ורמיר, מוזגת החלב. שימו לב לפאנלים בשולי הרצפה. ורמיר, שנולד, חי ונפטר בדלפט, התמחה בציור סצנות ביתיות של המעמד הבינוני. הוא צייר בעיקר נשים עסוקות במשהו בתוך ביתן, וכל סצנה אותה הוא צייר הוא תיכנן בקפידה כדי שתשרת את הקומפוזיציה.
גם בציורים של פיטר דה הוֹך, אישה מניקה ואישה מקלפת תפוח תוכלו לראות אריחי דלפט-בלו מקשטים את צידי אח העצים. שימו לב כמה התמונות האלה דומות אחת לשניה. דה הוך היה צייר שהתפרסם בזכות יצירות הז'אנר שלו של סצנות ביתיות שקטות עם דלת פתוחה. דה הוך היה בן זמנו של ורמיר וחבר בגילדת דלפט של סנט לוק, אותה גילדה של הקדרים, שהיתה גם גילדת הציירים, נפחי ומוכרי הזכוכית, פסלים ועוד.
תה שותים בסטייל
מוצר נוסף שסוחרי חברת הודו המזרחית ההולנדית ייבאו מהמזרח הרחוק היה תה. אבל להולנדים לא היו הכלים הנכונים לשתות תה, ולכן הקדרים בדלפט החלו לייצר קומקומים וכוסות לתה. הם חיקו את הסרוויסים הסינים עם ציורים בסגנון סיני.
עיצוב הוא דבר דינמי ומשתנה שמגיב לשוק ולהלך התקופה, וכך גם העיצובים והציורים של הדלפט-בלו. הקדרים ההולנדים נטשו את הציורים בסגנון סיני והחלו לצייר על חפצי החימר סצנות וסמלים הולנדיים טיפוסיים, כמו טחנות רוח וצבעונים.
ולפעמים החגיגה נגמרת
בשיא תקופת הדלפט-בלו היו 33 בתי מלאכה בדלפט בלבד. בסוף המאה ה-18 החל הדלפט-בלו לצאת מהאופנה ובתי מלאכה רבים סגרו את שעריהם לתמיד. בתי המלאכה שהמשיכו לפעול שיפרו את תהליך הייצור מה ששיפר את איכות המוצרים. ישנם מספר מפעלים הפועלים עד היום ובשניים מהם תוכלו אף לבקר ולראות את תהליך העבודה. תוכלו לרכוש כרטיסים לביקור בבית המלאכה של רויאל בלו כאן וכרטיסים לבית המלאכה של פּאוּ כאן.
ציירי הדלפט-בלו מוסיפים את ראשי התיבות של שם הבעלים המקורי של בית המלאכה או ראשי התיבות של שם בית המלאכה עצמו כסְטַמְפָּה בתחתית כל מוצר. מכיוון שהכל עבודת יד מלאכת מחשבת, מחיר מוצרי דלפט-בלו אמיתיים הוא גבוה, לכן תמצאו בשוק זיופים רבים. שימו לב שכאשר רוכשים בחנות מוצר דלפט-בלו אמיתי, הוא מגיע עם תעודת מקוריות.
אליפות השיווק ניתנת להולנדים
מאז זרמו הרבה מים ב-שֺכִי (מעבר המים שעובר דרך העיר העתיקה בדלפט) ומוצרי הדלפט-בלו עברו שינויים והתאמות. ההולנדים הידועים בחוש מסחרי מפותח, הבינו שישנו פוטנציאל כלכלי רחב יותר מאשר פריטים עשויים מחימר, והם החלו להדפיס דוגמאות בסגנון הדלפט-בלו על כל מה שרק אפשר מבגדים ונעלים, דרך טקסטיל לבית, קופסאות פח לעוגיות, מוצרי נייר, אביזרים לאופניים (איך לא), קישוטים לעץ חג המולד ועוד.
מעצבת האופנה ההולנדית טֶס ואן זלינגֶה עיצבה שמלות בהשראת הדלפט-בלו. היא קיבלה את השראתה מהלבוש המסורתי ההולנדי, מהיצירות של בית המלאכה רויאל בלו, ושימו לב שזלינגה חבשה לראשה של הדוגמנית שלה כובע אדום, מה שהחזיר אותי מיד אל ורמיר ואל ציורו, נערה עם כובע אדום. ואכן זלינגה קיבלה את השראתה גם מהצייר ורמיר, כמו שתראו בהדפס של הנערה עם עגיל פנינה על השמלה השניה.
גם למעצב העל האיטלקי ולנטינו היה ליין הומאג' לדלפט-בלו.
הכי בבית הולנדי בעולם
מאז שנות ה-50 של המאה הקודמת, חברת התעופה ההולנדית KLM נותנת מתנה ייחודית לנוסעי מחלקת העסקים העולמית: בקבוקון דלפט כחול מיניאטורי בצורת בית הולנדי מסורתי ממולא בינייבר (משקה ג'ין הולנדי). כל אחד מהבקבוקונים נוצר בצלמו של בניין הולנדי אמיתי. מדי שנה ביום ההולדת של KLM שחל ב-7 באוקטובר, החברה מציגה מיניאטורת בית חדשה. עם השנים בתי המיניאטורות של KLM הפכו לחפצי אספנות נחשקים, עד כדי כך שהתפתח סחר ער בין הנוסעים.
נוף ימי על ה-אָיי
קיר ותקרת המנהרה המחברת בין הרחבה שבחזית תחנת סנטראל, התחנה המרכזית של אמסטרדם, אל צידה האחורי שגובל בנהר האיי, מחופה ביצירת אומנות המורכבת מ-70,000 אריחי דלפט-בלו בגודל 13X13 סנטימטרים, שצוירו ביד, (על-ידי יוֹקֶה יוֹנגסטרה ופוֹקָה הַמְסטרה), והודבקו למעבר שאורכו 110 מטרים. חמש שנים לקח להשלים את העבודה. האחראית ליצירה זו היא המעצבת הגרפית ההולנדית, אירמה בום, שקיבלה את ההשראה מספינת המפרשים רוטרדם ומצי ספינות דייג ההרינג של קורנליס פיטרסון בומסטר (1652-1733). הציור של הספינה רוטרדם משתרע על הקיר והתקרה וניתן לראות את ספינת המלחמה שלוש פעמים לאורך הציור שהופך בהיר יותר ככל שמתקרבים לצידה הצפוני של המנהרה, כאילו הספינות נמוגות אל האופק. אמנם הספינה שנקראת רוטרדם שימשה כהשראה לציור, אבל יש גבול לסובלנות האמסטרדמים ובוודאי כלפי רוטרדמים, ולכן שלט האצולה הממוקם בירכתי הספינה הוחלף בשלט האצולה של אמסטרדם.
שר הנעליים ההולנדי
סגן ראש ממשלת הולנד, שר הבריאות, הרווחה והספורט וראש מפלגת CDA, הוּחוֹ דה יונגֶה, ידוע בחיבתו לנעליים מעניינות ולא שגרתיות. יש לו אוסף נעליים גדול עם הדפסים אקסטרווגנטים שהפך לסימן ההיכר שלו כבר מתחילת הקריירה שלו. דה יונגה ממליץ בהומור לכולם לנעול נעליים שמחות, כך שבמקרה שאנחנו קודרים ושפופים, מבטינו יפגוש את הנעליים העליזות, שיזכירו לנו שאין שום סיבה לעבור את החיים בקדרות ובשיממון. בתמונה, דה יונגה מדגמן סט נעליים וחגורה בהדפס דלפט-בלו.
תן לו בסטנסיל
הוגו קאגמן (1955, הארלם) הידוע כמלך השבלונה ההולנדי, החל את דרכו בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת, כאמן פוליטי. קאגמן השתמש, כבר אז בשבלונות, הוא היה חלוץ בטכניקה זו המשמשת כיום אמני רחוב רבים. בשנת 1978 הוא פיתח את מה שמכונה 'אומנויות ה-Delftware', שמאז תחילת שנות התשעים הפך לסמלו המסחרי. קאגמן משלב את המוטיבים של ציורי הדלפט-בלו המסורתיים עם סמלים עכשוויים, מילים, משפטים וסלוגנים, ובאמצעות שילוב זה הוא מציע נקודת מבט משלו על החברה והמצב הנוכחי. קאגמן הציג במוזיאונים והוזמן ליצור עבודות בתשלום ברחבי העולם.
אז לפורטוגלים יש את האזולז'וש, למרוקאים יש את ה-זלאג' ולהולנדים יש כושר המצאה, כישרון שיווק והרבה צבע כחול על הפלטה.
© אין להעתיק, לשנות, לשכתב, לצלם, למסור לצד שלישי או לעשות כל שימוש אחר, מסחרי או לא מסחרי אחר בתכנים המתפרסמים באתר זה, לרבות מאמרים, עצות שימושיות, מדריכים, ותמונות בלא קבלת הסכמתם המפורשת מראש ובכתב של בעלי הזכויות בתכנים אלה. מותר לשתף קישור ישיר לאתר ו/או לעמוד מסויים ו/או פוסט בלוג מסויים.
Comentários